פסק-דין בתיק תע"א 3876-09

1. התובעת הגישה תביעה זו לפסק דין הצהרתי לפיו היא בגדר "הורה יחיד" כהגדרת מונח זה בחוק משפחות חד הוריות, התשנ"ב-1992 (להלן: "החוק"), בתוקף היותה "עגונה" כהגדרתה בחוק הנ"ל.
2. בכתב התביעה, שהוגש ביום 28.12.09, טענה התובעת כי בן זוגה עזב את הארץ ביום 16.10.07 ונמצא באתיופיה בכתובת בלתי ידועה, שלא בהסכמתה, וכי הוא לא נשא במזונותיה מאז ובכך היא ממלאת אחר יסודות הגדרת "הורה יחיד" בהיותה "עגונה" כהגדרתו בחוק.
3. התובעת הסבירה בכתב התביעה כי היא נזקקת לפסק דין הצהרתי לאחר שהיא ביקשה לקבל את זכויותיה לפי החוק כלפי מוסדות שונים של המדינה, אך נתקלה בסירוב. מעבר לטענה כללית זו, טענה התובעת כי היא ביקשה לממש זכות להנחה בשכר לימוד שהיא נדרשת לשלם למעון ויצ"ו בו למדה בתה.
4. לאחר שהוגשה בקשה מתוקנת, בה הוסיפה התובעת טענה (שלא נכללה בכתב התביעה המקורי) לפיה אין אדם אחר הידוע בציבור כבן זוגה, הודיעה המדינה כי אם התובעת תמציא תצהיר המפרט את העובדות המבססות את היותה "עגונה" במובן החוק, תיבדק זכאותה להשתתפות במעון עבור בתה.
5. תצהיר כאמור הוגש על ידי התובעת ובעקבותיו הודיעה המדינה כי התצהיר הועבר לבחינת הגורמים הרלוונטיים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ונבדק על ידי האגף למעונות יום ולמשפחתונים, ונקבעה זכאות לתובעת להשתתפות בשכר הלימוד של בתה לשנת הלימודים תש"ע. בכך הכירה המדינה בהיותה של התובעת "הורה יחיד" לעניין בקשתה להשתתפות בעלויות שהתובעת נשאה בהן לצורך תשלום למעון עבור בתה בשנת הלימודים תש"ע. כפי שהובהר לנו בדיון מיום 27.3.11, בפועל התובעת מימנה את מלוא עלויות שכר הלימוד של בתה בשנת הלימודים תש"ע וקיבלה החזר בסך 8,647 ש"ח ביום 9.3.11. באותו דיון הצהירה ב"כ המדינה כי התובעת אינה זכאית להשתתפות בשכר לימוד בגין בתה לשנת הלימודים תשע"א, בשל גילה של בתה, וב"כ התובעת לא חלק על כך.
6. במסגרת הודעתה בדבר ההכרה בזכאות התובעת להשתתפות במעונות לשנת תש"ע, ביקשה המדינה למחוק את התביעה בטענה כי מטרת ההליך מוצתה בהכרה שניתנה בזכאות התובעת להשתתפות במעונות לשנת תש"ע. לחילופין ביקשה המדינה כי אם בית הדין יראה לנכון ליתן פסק דין הצהרתי כמבוקש על ידי התובעת, כי הוא יינתן רק לצורך הנושאים המצויים תחת סמכותו של משרד התמ"ת בלבד, מבלי שהדבר ישליך על זכויותיה של המבקשת כלפי מוסדות אחרים.
7. התובעת הביעה התנגדות לבקשת המדינה למחיקת התביעה ועמדה על זכאותה לפסק דין הצהרתי כמבוקש על ידה. לטענתה, היא זקוקה להכרה במעמדה כ"הורה יחיד" מאחר שכל רשות שאליה היא תפנה למימוש זכויות הנובעות מהיותה "הורה יחיד" צפויה לדחות על אתר כל פנייה שלה בשל כך שבתעודת הזהות שלה מצויין שהיא במעמד "נשואה", ואותן רשויות צפויות לדרוש ממנה להמציא אישור על מעמדה כ"הורה יחיד". אין מקום לכך שהתובעת תיאלץ להגיש הליכים משפטיים כלפי כל רשות אליה היא פונה למימוש זכויותיה לפי החוק, כמו הלוואות, שיקום והכשרה מקצועית.
8. בנוסף ביקשה התובעת כי ייפסקו לה הוצאות לדוגמא בגין העיכוב המיותר בבדיקת ואישור זכאותה על ידי משרד תמ"ת, אשר נעשתה רק בעקבות הגשת התביעה.
9. הנתבעת התנגדה למתן פסק דין הצהרתי כמבוקש בנימוק שמעמד של "הורה יחיד" הינו מטבעו, נתון לשינויים, ואין מקום למתן פסק דין הצהרתי בכגון דא. בתמיכה לעמדתה הנתבעת היפנתה לפסק דינו של בית דין זה בתיק עב 2374/02 מדינת ישראל נ. ויטאלי מרון לטיפה (ניתן ביום 18.1.04).
10. לעניין ההוצאות טענה המדינה כי לא זו בלבד שאין התובעת זכאית להוצאות, לא כל שכן הוצאות לדוגמא, אלא שעליה לשאת בהוצאות המדינה מאחר שהליך זה היה הליך מיותר ולו היתה פונה למוסד לביטוח לאומי בבקשה שיכיר בה כ"עגונה", כפי שמקובל לטענת המדינה, לא היתה נתקלת בכל קושי בקבלת ההשתתפות המגיעה לה.
11. לאחר שעיינו במכלול החומר שהונח בפנינו ובטיעוני הצדדים, אנו מחליטים לדחות את בקשת התובעת לסעד הצהרתי כמבוקש על ידה. יחד עם זאת, החלטנו לפסוק לתובעת את הוצאות ההליך בסך 3,000 ש"ח. להלן נימוקינו.
12. סעיף 1(2) לחוק מגדיר "הורה יחיד" כ -

"תושב ישראל אשר בהחזקתו ילד הנמצא עמו ואשר נתקיים בו אחד מאלה":

1.         ....

2.         "הוא נשוי ומתקיים בו האמור באחת מפסקאות המשנה (א), (ב) או (ג), ובתנאי שאין אדם אחר הידוע בציבור כבן זוגו.

א.         ...

ב.         היא עגונה, כמשמעותה בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

ג.          ..."

3....